יום שלישי, 30 ביוני 2009

הפלישה לגטו עזה

כאשר חדרה יחידה מבצעית "נבחרת" של צה"ל לחאן יונס בסוף השבוע וחטפה שני לוחמי חמאס מביתם, לא חלם איש בישראל כי תוך יומיים תשיב לה תנועת ההתנגדות הפסלטינית באותו מטבע, ובפעולה של יחידה מובחרת פלסטינית תחטוף חייל ישראלי ותיקחהו בשבי. הסערה שפרצה בעקבות זאת זעזעה את ראשי הממסד הצבאי והפוליטי. הרמטכ"ל, גנרל אטום מוח, בעל מנטליות של סוהר קולוניאלי, קבע: "זה מעשה טרור"; ראש הממשלה ממרומי גמדותו המוסרית, המגדיר רציחות יומיומיות של אזרחים פלסטינים כפעילות מוסרית, הודיע כי שום משא ומתן לא יתקיים עם החוטפים; ואילו שרת החוץ הענוגה יצאה למסע הסברה המציג את המלחמה הטוטאלית באוכלוסיה הפלסטינית כחתירה לפתרון מדיני, שהוא בעיני ההנהגה הישראלית המשך המלחמה באמצעים אחרים.בעת כתיבת שורות אלה מתרחשת הפלישה הישראלית רבת ההיקף לרצועת עזה. המטרה היא כביכול לשחרר את החייל הישראלי השבוי, אך הסיבות האמיתיות הן הענשת האוכלוסיה הפלסטינית על שלא נכנעה לטרור הישראלי, רצח מנהיגים פלסטינים בדרגים שונים, זריעת הרס ואימה, כמו גם גם להביא, "מבלי להתכוון" כמובן, למותו של החייל הישראלי השבוי. כך לא תצטרך ישראל להכנס למשא ומתן על שחרורו ותוכל לרחוץ בנקיון כפיה.הפעולה הצבאית אינה כל הסיפור. המתקפה הישראלית כוללת את הפסקת החשמל, המים והמזון ודרישה מהתושבים להסתלק מהאזורים אותם מכתר הצבא ולנוע ממקום למקום. זהו גזר דין מוות לאלפי חולים, זקנים וחלשים. גטו עזה ילמד לדעת שוב את ידו הקשה של עם האדונים.ישראל מאיימת גלויות, קבל עם ועולם, על ההנהגה הפלסטינית הנבחרת בהוצאה להורג ללא משפט. זאת למרות שמאז עלתה ממשלת חמאס לשלטון, גילו ראשיה "אחריות" המובילה אותם במסלול גזור מראש להשתלבות בהסדר האמריקני. טעותם הראשונה הייתה שהסכימו להשתתף בבחירות בתוך הבנטוסטאנים הנשלטים על ידי ישראל במקום לדרוש בחירות כלליות ומלאות של כל העם הפלסטיני, על חלקיו השונים שרק לו הזכות לקבוע את הנהגתו הנבחרת. ההסכמה לבחירות היתה בעצם הסכמה לחלוקת פלסטין. מכאן ואילך מוכנה חמאס להעניק לישראל הפסקת אש ארוכה, אם תיסוג לגבולות 67. קידוש גבולות החלוקה שהביאה את הנכבה הפלסטינית מצביעה כי מתוך "אחריות" עלולה תנועת חמאס להתכופף בפני הכוחות השולטים באזור גם בשאלת השיבה. שאלת השיבה היא מרכזה של השאלה הלאומית הפלסטינית ובלי קבלתה ומימושה לא יתכן שום פתרון לסכסוך.ואבו מאזן? שותפו של יוסי ביילין לוויתור על זכות השיבה, המנהיג הנבחר המתנשק עם אולמרט כשדמם של ילדי עזה נשפך ברחובות, שקיבל מישראל וירדן אלפי כלי נשק להקמת מיליציה נשיאותית נגד הממשלה הנבחרת, יושב בצד ומחכה לשעתו הגדולה, שלא תבוא לעולם.הדרך הצודקת והנכונה ליציאה ממעגל הדמים הנוכחי, היא שחרורם המיידי של כל האסירים הפלסטינים תמורת השבוי הישראלי והוצאת צה"ל מכל השטחים הכבושים.

אין תגובות:

פרסום תגובה