יום שלישי, 30 ביוני 2009

עזה, לבנון והמלחמה הבאה

מאת: אלי אמינוב
הפלישה הישראלית ללבנון וההרס שזורע הצבא הישראלי בתשתית האזרחית והאנושית של המדינה לא נועדו רק לנקום את כבודו האבוד של הצבא או אפילו לנסות להחזיר את החיילים השבויים. הם נועדו בראש וראשונה למחוץ את כוחה של ההתנגדות הלבנונית לקראת הוצאה לפועל של תוכניות האימפריאליזם האמריקאי נגד אירן וסוריה. יתרה מזאת: מה שמכנה צמרת מדינת ישראל – מראש הממשלה ומטה, עד זוטרי הכתבים – "שיקום יכולת ההרתעה של צה"ל", אינו אלא כינוי מכובס ליכולת הכרעה מהירה. זו אמורה להוכיח לארה"ב שישראל היא עדיין נכס אסטרטגי אמריקאי ולא נטל, וזאת לשם הבטחת שילובה במהלכים הצבאיים והפוליטיים הבאים שיוזם האימפריאליזם באזור, בעיקר לאור הכשלונות בעיראק.
כפי שהתהדרה השרה ציפי ליבני, חביבת השמאל הציוני בטלוויזיה הישראלית, התוכניות למחיצת חזב אללה ולרצח מנהיגיו היו מוכנות זמן רב לפני חטיפת החיילים. דבר זה אינו מפליא איש, שכן זה 16 שנה שישראל נדחקת החוצה מהפעילות הצבאית של האימפריאליזם במזרח התיכון. אי-יכולתה לדכא במהירות את האינתיפאדה הראשונה הביאה את ארה"ב למנוע את שיתופה במלחמת המפרץ הראשונה. יתרה מזאת: באותה מלחמה נטלה ארה"ב מידי ישראל אף את הזכות להגן על בטחונה שלה ונטלה לידיה את השמירה על בטחונה. ישראל אף לא הורשתה להגיב על ירי הסקאדים ונגזר עליה לשתוק כאשר טילי הפטריוט האמריקאיים נכשלו ביירוט הטילים העיראקיים. בכל התקופה הזאת השקיעו האמריקאים למעלה מחמישים מיליארד דולר בשמירה על יתרון הצבא הישראלי על צבאות העולם הערבי, השקעה ללא קבלת תמורה פעילה. אין פלא שבתוך הממסד האמריקאי התחילו חוקרים שונים לערער על ההשקעה העצומה בישראל חסרת התועלת.
במהלך השנה האחרונה הזהיר חזב אללה את ישראל פעמים רבות כי בשל אי-קיום ההסכם עימו מצד ישראל ובשל אי-החזרתם של שבויים לבנונים, מתכוון הארגון לחטוף חיילים "כקלפי מיקוח", כפי שנהגה גם ישראל. חזב אללה הוציא את איומו לפועל בהצלחה רבה, והצבא פלש ללבנון תוך הבטחה של מפקדי הצבא "להסיג את לבנון עשרים שנה אחורה".
מאז הפלישה נהרס נמל התעופה של ביירות, נהרסו כבישים וגשרים, הוטלו סגר ומצור על לבנון כולה, מאות אלפי אנשים הוברחו מבתיהם, הופצצו שכונות מגורים ונהרגו אזרחים רבים. ישראל הכריזה מפי שריה השחצנים כי נסראללה וחאלד משעל מועמדים להוצאה להורג ללא משפט. בתגובה להתקפה נשלחו טילים מלבנון לכל יישובי וערי הצפון, ואזרחים ישראלים נפגעו.יכולת ההבחנה ותפיסת המציאות של ההנהגה הישראלית אבדו לחלוטין. היא אמנם נהנית כרגע מתמיכת השמאל והימין הציוני, העיתונות היומית ואמצעי התקשורת, דעת הקהל הנעה בין היסטריה לאופוריה, וכמובן תמיכת הממשל האמריקאי. אולם, עליית מחירי הנפט ביומיים האחרונים והחרדה של הבורסות בישראל ובארה"ב מקטינות את מרווח התמרון של אוסף שואפי הקרבות בצמרת הישראלית. הנחת העבודה של צמרת זו בנויה על האשליה שההמונים הפלסטינים הובסו בשלב זה. זוהי שטות מוחלטת. למרות המהלומות הכבדות והאכזריות הברברית נגדם, ההמונים ממשיכים לחפש הנהגה נאמנה שתוכל להובילם לניצחון.
המלחמה בלבנון לא הקטינה את ממדי ההרס והרצח שישראל זורעת ברציפות ברצועת עזה. ביממה האחרונה נרצחו שם 26 אזרחים, בתוכם משפחה בת תשע נפשות. יממה קודם לכן נרצחו 24 בני אדם. "הישגים מצוינים", קרא עמיר פרץ, פושע המלחמה החדש, כשנודעו לו עובדות אלה. עלוב הנפש, שחוגים רחבים בשמאל הציוני ראו בבחירתו לראשות מפלגת העבודה פתיחת עידן חדש, הפך תוך יממה לחביבו הנערץ של הרוצח הוותיק אפי איתם. אשר לחיילים השבויים ששימשו כביכול עילת הפעולות, הרי שאיש חוץ ממשפחותיהם אינו מתעניין בגורלם, בוודאי לא ההנהגה הישראלית, השבויה בחזיונות גדלות כיצד לחזור ולהיות כלב השמירה המועדף של ציר הרשע האימפריאליסטי ולגרור את המזרח התיכון למרחץ דמים חדש.
את מחול המוות הנוכחי ניתן להפסיק רק עם שחרור השבויים הלבנונים והפלסטינים תמורת השבויים הישראלים, הוצאת הכוחות הישראליים מיד מלבנון, מעזה ומהגדה המערבית הכבושה, והסרת המצור מעל לבנון ורצועת עזה.

הפלישה לגטו עזה

כאשר חדרה יחידה מבצעית "נבחרת" של צה"ל לחאן יונס בסוף השבוע וחטפה שני לוחמי חמאס מביתם, לא חלם איש בישראל כי תוך יומיים תשיב לה תנועת ההתנגדות הפסלטינית באותו מטבע, ובפעולה של יחידה מובחרת פלסטינית תחטוף חייל ישראלי ותיקחהו בשבי. הסערה שפרצה בעקבות זאת זעזעה את ראשי הממסד הצבאי והפוליטי. הרמטכ"ל, גנרל אטום מוח, בעל מנטליות של סוהר קולוניאלי, קבע: "זה מעשה טרור"; ראש הממשלה ממרומי גמדותו המוסרית, המגדיר רציחות יומיומיות של אזרחים פלסטינים כפעילות מוסרית, הודיע כי שום משא ומתן לא יתקיים עם החוטפים; ואילו שרת החוץ הענוגה יצאה למסע הסברה המציג את המלחמה הטוטאלית באוכלוסיה הפלסטינית כחתירה לפתרון מדיני, שהוא בעיני ההנהגה הישראלית המשך המלחמה באמצעים אחרים.בעת כתיבת שורות אלה מתרחשת הפלישה הישראלית רבת ההיקף לרצועת עזה. המטרה היא כביכול לשחרר את החייל הישראלי השבוי, אך הסיבות האמיתיות הן הענשת האוכלוסיה הפלסטינית על שלא נכנעה לטרור הישראלי, רצח מנהיגים פלסטינים בדרגים שונים, זריעת הרס ואימה, כמו גם גם להביא, "מבלי להתכוון" כמובן, למותו של החייל הישראלי השבוי. כך לא תצטרך ישראל להכנס למשא ומתן על שחרורו ותוכל לרחוץ בנקיון כפיה.הפעולה הצבאית אינה כל הסיפור. המתקפה הישראלית כוללת את הפסקת החשמל, המים והמזון ודרישה מהתושבים להסתלק מהאזורים אותם מכתר הצבא ולנוע ממקום למקום. זהו גזר דין מוות לאלפי חולים, זקנים וחלשים. גטו עזה ילמד לדעת שוב את ידו הקשה של עם האדונים.ישראל מאיימת גלויות, קבל עם ועולם, על ההנהגה הפלסטינית הנבחרת בהוצאה להורג ללא משפט. זאת למרות שמאז עלתה ממשלת חמאס לשלטון, גילו ראשיה "אחריות" המובילה אותם במסלול גזור מראש להשתלבות בהסדר האמריקני. טעותם הראשונה הייתה שהסכימו להשתתף בבחירות בתוך הבנטוסטאנים הנשלטים על ידי ישראל במקום לדרוש בחירות כלליות ומלאות של כל העם הפלסטיני, על חלקיו השונים שרק לו הזכות לקבוע את הנהגתו הנבחרת. ההסכמה לבחירות היתה בעצם הסכמה לחלוקת פלסטין. מכאן ואילך מוכנה חמאס להעניק לישראל הפסקת אש ארוכה, אם תיסוג לגבולות 67. קידוש גבולות החלוקה שהביאה את הנכבה הפלסטינית מצביעה כי מתוך "אחריות" עלולה תנועת חמאס להתכופף בפני הכוחות השולטים באזור גם בשאלת השיבה. שאלת השיבה היא מרכזה של השאלה הלאומית הפלסטינית ובלי קבלתה ומימושה לא יתכן שום פתרון לסכסוך.ואבו מאזן? שותפו של יוסי ביילין לוויתור על זכות השיבה, המנהיג הנבחר המתנשק עם אולמרט כשדמם של ילדי עזה נשפך ברחובות, שקיבל מישראל וירדן אלפי כלי נשק להקמת מיליציה נשיאותית נגד הממשלה הנבחרת, יושב בצד ומחכה לשעתו הגדולה, שלא תבוא לעולם.הדרך הצודקת והנכונה ליציאה ממעגל הדמים הנוכחי, היא שחרורם המיידי של כל האסירים הפלסטינים תמורת השבוי הישראלי והוצאת צה"ל מכל השטחים הכבושים.