יום שלישי, 30 ביוני 2009

עזה, לבנון והמלחמה הבאה

מאת: אלי אמינוב
הפלישה הישראלית ללבנון וההרס שזורע הצבא הישראלי בתשתית האזרחית והאנושית של המדינה לא נועדו רק לנקום את כבודו האבוד של הצבא או אפילו לנסות להחזיר את החיילים השבויים. הם נועדו בראש וראשונה למחוץ את כוחה של ההתנגדות הלבנונית לקראת הוצאה לפועל של תוכניות האימפריאליזם האמריקאי נגד אירן וסוריה. יתרה מזאת: מה שמכנה צמרת מדינת ישראל – מראש הממשלה ומטה, עד זוטרי הכתבים – "שיקום יכולת ההרתעה של צה"ל", אינו אלא כינוי מכובס ליכולת הכרעה מהירה. זו אמורה להוכיח לארה"ב שישראל היא עדיין נכס אסטרטגי אמריקאי ולא נטל, וזאת לשם הבטחת שילובה במהלכים הצבאיים והפוליטיים הבאים שיוזם האימפריאליזם באזור, בעיקר לאור הכשלונות בעיראק.
כפי שהתהדרה השרה ציפי ליבני, חביבת השמאל הציוני בטלוויזיה הישראלית, התוכניות למחיצת חזב אללה ולרצח מנהיגיו היו מוכנות זמן רב לפני חטיפת החיילים. דבר זה אינו מפליא איש, שכן זה 16 שנה שישראל נדחקת החוצה מהפעילות הצבאית של האימפריאליזם במזרח התיכון. אי-יכולתה לדכא במהירות את האינתיפאדה הראשונה הביאה את ארה"ב למנוע את שיתופה במלחמת המפרץ הראשונה. יתרה מזאת: באותה מלחמה נטלה ארה"ב מידי ישראל אף את הזכות להגן על בטחונה שלה ונטלה לידיה את השמירה על בטחונה. ישראל אף לא הורשתה להגיב על ירי הסקאדים ונגזר עליה לשתוק כאשר טילי הפטריוט האמריקאיים נכשלו ביירוט הטילים העיראקיים. בכל התקופה הזאת השקיעו האמריקאים למעלה מחמישים מיליארד דולר בשמירה על יתרון הצבא הישראלי על צבאות העולם הערבי, השקעה ללא קבלת תמורה פעילה. אין פלא שבתוך הממסד האמריקאי התחילו חוקרים שונים לערער על ההשקעה העצומה בישראל חסרת התועלת.
במהלך השנה האחרונה הזהיר חזב אללה את ישראל פעמים רבות כי בשל אי-קיום ההסכם עימו מצד ישראל ובשל אי-החזרתם של שבויים לבנונים, מתכוון הארגון לחטוף חיילים "כקלפי מיקוח", כפי שנהגה גם ישראל. חזב אללה הוציא את איומו לפועל בהצלחה רבה, והצבא פלש ללבנון תוך הבטחה של מפקדי הצבא "להסיג את לבנון עשרים שנה אחורה".
מאז הפלישה נהרס נמל התעופה של ביירות, נהרסו כבישים וגשרים, הוטלו סגר ומצור על לבנון כולה, מאות אלפי אנשים הוברחו מבתיהם, הופצצו שכונות מגורים ונהרגו אזרחים רבים. ישראל הכריזה מפי שריה השחצנים כי נסראללה וחאלד משעל מועמדים להוצאה להורג ללא משפט. בתגובה להתקפה נשלחו טילים מלבנון לכל יישובי וערי הצפון, ואזרחים ישראלים נפגעו.יכולת ההבחנה ותפיסת המציאות של ההנהגה הישראלית אבדו לחלוטין. היא אמנם נהנית כרגע מתמיכת השמאל והימין הציוני, העיתונות היומית ואמצעי התקשורת, דעת הקהל הנעה בין היסטריה לאופוריה, וכמובן תמיכת הממשל האמריקאי. אולם, עליית מחירי הנפט ביומיים האחרונים והחרדה של הבורסות בישראל ובארה"ב מקטינות את מרווח התמרון של אוסף שואפי הקרבות בצמרת הישראלית. הנחת העבודה של צמרת זו בנויה על האשליה שההמונים הפלסטינים הובסו בשלב זה. זוהי שטות מוחלטת. למרות המהלומות הכבדות והאכזריות הברברית נגדם, ההמונים ממשיכים לחפש הנהגה נאמנה שתוכל להובילם לניצחון.
המלחמה בלבנון לא הקטינה את ממדי ההרס והרצח שישראל זורעת ברציפות ברצועת עזה. ביממה האחרונה נרצחו שם 26 אזרחים, בתוכם משפחה בת תשע נפשות. יממה קודם לכן נרצחו 24 בני אדם. "הישגים מצוינים", קרא עמיר פרץ, פושע המלחמה החדש, כשנודעו לו עובדות אלה. עלוב הנפש, שחוגים רחבים בשמאל הציוני ראו בבחירתו לראשות מפלגת העבודה פתיחת עידן חדש, הפך תוך יממה לחביבו הנערץ של הרוצח הוותיק אפי איתם. אשר לחיילים השבויים ששימשו כביכול עילת הפעולות, הרי שאיש חוץ ממשפחותיהם אינו מתעניין בגורלם, בוודאי לא ההנהגה הישראלית, השבויה בחזיונות גדלות כיצד לחזור ולהיות כלב השמירה המועדף של ציר הרשע האימפריאליסטי ולגרור את המזרח התיכון למרחץ דמים חדש.
את מחול המוות הנוכחי ניתן להפסיק רק עם שחרור השבויים הלבנונים והפלסטינים תמורת השבויים הישראלים, הוצאת הכוחות הישראליים מיד מלבנון, מעזה ומהגדה המערבית הכבושה, והסרת המצור מעל לבנון ורצועת עזה.

אין תגובות:

פרסום תגובה