מה היא ה"מאה השחורה"? בזמן המשטר הצארי ברוסיה, החל מתחילת המאה ה-20, חבורות של פורעים אנטישמיים גויסו ע"י ה"אוכרנה", המשטרה הפוליטית החשאית. האירגון הרשמי של ה"מאה השחורה" נקרא "האיחוד הלאומי הרוסי". ה"מאה השחורה" ארגנה, בעידוד ה"אוכרנה", פוגרומי דמים נגד ריכוזי יהודים ברוסיה ובאוקראינה.
הפורעים שהתקיפו את הכפר הפלסטיני הודיעו מראש על מזימתם. הם הדביקו כרוזים על קירות הבתים בשכונות שלהם במערב ירושלים, וגייסו את אנשיהם בטלפון, והעיתונות התמלאה ידיעות אודות ההתפרעות העומדת להתחולל נגד ג'בל מוכאבר. אם כן, המשטרה ידעה. עד כדי כך ידעה ש"לא נתנה אישור לקיום ההפגנה". זאת אומרת שהיא אף הוזהרה ע"י המארגנים. מפקד "מרחב מוריה" של מחוז ירושלים של המשטרה הציב 250 מאנשיו בארמון הנציב.
כאשר שרון, אז ראש האופוזיציה בישראל ביצע את עלייתו הפרובוקטיבית לרחבת המסגדים בירושלים ביום 28.09.2000, הוצבו סביבו 3000 שוטרים. כאשר ראש ממשלה זר מבקר בירושלים. מספר השוטרים המתפרסים בעיר עשוי להגיע ל-5000 וכל העיר פקוקה. לעומת זאת, מול המאה השחורה שקראה בכרוזים שלה : "די לדיבורים, עת לעשות מעשה", המשטרה הציבה כוח סמלי בלבד. חמור מזאת : אותו מפקד של משטרת "מרחב מוריה" הסביר את העניין : "צריך היה לתת להם [לפוגרומיסטים] לשחרר קיטור". מה שהוא רצה לומר בגלוי הוא שההתקפה על ג'בל מוכאבר ע"י מאות הפורעים שצרחו את סיסמת הדם שלהם :'מוות לערבים' היתה נחוצה, חיונית, ומתבקשת מבחינת המשטרה. הפורעים השתלטו על הרחובות, יידו אבנים בבתים, ניפצו חלונות, הרסו דודי שמש, שברו כלי רכב. תושב מהשכונה העיד ששלושה שוטרים עמדו במשך שעתיים באפס מעשה ליד ביתו כאשר קבוצת פורעים תקפה את הבניין ועשו בו שמות, ואותו עד, ילדיו, ונכדיו, הסתגרו בחדר פנימי וחיכו בחרדה שהגל העכור יעבור וישאיר אותם ללא פגע.
ההבדל התהומי בין גיוס המשטרה כאשר ההמשלה רוצה אותה במשימות אבטחה לבין השותפות האילמת שלה למעשה עם הפורעים, כאשר אלפי תושבים פלסטינים עמדו מול סכנה ממשית, מצביעה עד כמה שום ישועה לא תבוא לפלסטינים ממוסדות מדינת ישראל. זאת משטרה של משטר הרואה בהם אויב. המשטרה שהיתה במקום נתנה שלוש שעות ל"מאה השחורה" כדי שיתפרעו בלא הפרעה.
אחר רגעי ההפתעה הראשונים החלו התושבים להתארגן ולהחזיר מלחמה שערה. נוהלו ברחובות קרבות עם הפולשים. זאת תחילת הדרך. רק המוני העם המאורגנים נגד אויביהם יכולים להושיע לעצמם. בג'בל מוכאבר, ובכל מקום, ובכל המקומות יחד, יהיו אלפי, רבבות, אלפי ידיים – ואגרוף אחד !
הפורעים שהתקיפו את הכפר הפלסטיני הודיעו מראש על מזימתם. הם הדביקו כרוזים על קירות הבתים בשכונות שלהם במערב ירושלים, וגייסו את אנשיהם בטלפון, והעיתונות התמלאה ידיעות אודות ההתפרעות העומדת להתחולל נגד ג'בל מוכאבר. אם כן, המשטרה ידעה. עד כדי כך ידעה ש"לא נתנה אישור לקיום ההפגנה". זאת אומרת שהיא אף הוזהרה ע"י המארגנים. מפקד "מרחב מוריה" של מחוז ירושלים של המשטרה הציב 250 מאנשיו בארמון הנציב.
כאשר שרון, אז ראש האופוזיציה בישראל ביצע את עלייתו הפרובוקטיבית לרחבת המסגדים בירושלים ביום 28.09.2000, הוצבו סביבו 3000 שוטרים. כאשר ראש ממשלה זר מבקר בירושלים. מספר השוטרים המתפרסים בעיר עשוי להגיע ל-5000 וכל העיר פקוקה. לעומת זאת, מול המאה השחורה שקראה בכרוזים שלה : "די לדיבורים, עת לעשות מעשה", המשטרה הציבה כוח סמלי בלבד. חמור מזאת : אותו מפקד של משטרת "מרחב מוריה" הסביר את העניין : "צריך היה לתת להם [לפוגרומיסטים] לשחרר קיטור". מה שהוא רצה לומר בגלוי הוא שההתקפה על ג'בל מוכאבר ע"י מאות הפורעים שצרחו את סיסמת הדם שלהם :'מוות לערבים' היתה נחוצה, חיונית, ומתבקשת מבחינת המשטרה. הפורעים השתלטו על הרחובות, יידו אבנים בבתים, ניפצו חלונות, הרסו דודי שמש, שברו כלי רכב. תושב מהשכונה העיד ששלושה שוטרים עמדו במשך שעתיים באפס מעשה ליד ביתו כאשר קבוצת פורעים תקפה את הבניין ועשו בו שמות, ואותו עד, ילדיו, ונכדיו, הסתגרו בחדר פנימי וחיכו בחרדה שהגל העכור יעבור וישאיר אותם ללא פגע.
ההבדל התהומי בין גיוס המשטרה כאשר ההמשלה רוצה אותה במשימות אבטחה לבין השותפות האילמת שלה למעשה עם הפורעים, כאשר אלפי תושבים פלסטינים עמדו מול סכנה ממשית, מצביעה עד כמה שום ישועה לא תבוא לפלסטינים ממוסדות מדינת ישראל. זאת משטרה של משטר הרואה בהם אויב. המשטרה שהיתה במקום נתנה שלוש שעות ל"מאה השחורה" כדי שיתפרעו בלא הפרעה.
אחר רגעי ההפתעה הראשונים החלו התושבים להתארגן ולהחזיר מלחמה שערה. נוהלו ברחובות קרבות עם הפולשים. זאת תחילת הדרך. רק המוני העם המאורגנים נגד אויביהם יכולים להושיע לעצמם. בג'בל מוכאבר, ובכל מקום, ובכל המקומות יחד, יהיו אלפי, רבבות, אלפי ידיים – ואגרוף אחד !
הוועד למען רפובליקה חילונית ודמוקרטית בכל פלסטין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה